מהו אגו? מהו ה״אני״ – ולמה אנחנו כל כך עסוקים במה שחושבים עלינו?

אנחנו משתמשים במילה "אגו" כמעט באופן יומיומי. אומרים על אדם שיש לו אגו גדול, שהוא נפגע בגלל האגו, שהוא אינו מסוגל להתנצל בגלל האגו או שהאגו אינו מאפשר לו לוותר.

אבל מהו בעצם אגו? האם האגו הוא דבר שלילי? האם הוא הגאווה שלנו? ומה הקשר בין האגו לבין ה"אני"?

כדי לענות על השאלות האלה חשוב להבחין בין המשמעות המקצועית של המושג "אגו" בפסיכולוגיה לבין המשמעות שקיבלה המילה בשפה היומיומית.

מהו אגו בפסיכולוגיה?

המילה Ego פירושה בלטינית "אני".

בתיאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, האגו הוא אחד משלושת המבנים המרכזיים של הנפש, לצד האיד והסופר־אגו.

באופן כללי, האיד מייצג דחפים וצרכים; הסופר־אגו קשור בין היתר למצפון, לאיסורים ולאידיאלים שהאדם הפנים; והאגו מתמודד עם המציאות ומנסה לווסת ולתווך בין הדרישות השונות.

לכן, כאשר משתמשים במושג "אגו" במובנו הפסיכולוגי המקורי, אין פירושו בהכרח גאווה, יהירות או אנוכיות.

זוהי הבחנה חשובה, משום שבשפה המדוברת קיבלה המילה משמעות שונה.

אז למה אנחנו אומרים על אדם שיש לו "אגו גדול"?

בשפה היומיומית, כאשר אנחנו מדברים על אגו, אנחנו בדרך כלל מתכוונים לעיסוק של האדם במעמדו, בכבודו, בדימוי שלו ובאופן שבו אחרים רואים אותו.

אדם עשוי לחשוב:

"אני חייב להוכיח שאני צודק.

""אני לא אתנצל ראשון.

""מה יחשבו עליי אם אוותר?

""איך הוא העז לדבר אליי בצורה כזאת?"

במקרים כאלה, השאלה המעניינת אינה רק אם האדם צודק או טועה.השאלה העמוקה יותר היא: על מה הוא מנסה להגן?

מי הוא ה"אני"?

גם המושג "אני" מורכב הרבה יותר מכפי שנדמה.

האדם אינו רק התפקיד שלו, המקצוע שלו, המעמד שלו או מה שאחרים חושבים עליו. הזהות שלנו כוללת את הערכים שלנו, הזיכרונות, מערכות היחסים, השאיפות, הבחירות, האמונות והדרך שבה אנחנו מבינים את עצמנו ואת חיינו.

ובתוך כל אלה מתפתחת גם תפיסה עצמית: מי אני חושב שאני?אני חזק? חלש? מצליח? ראוי? חכם? אהוב? מכובד?

כאן מתחיל לעיתים הקושי.כאשר משהו מאיים על התמונה שבנינו על עצמנו, אנחנו עלולים לחוות אותו כאיום עלינו עצמנו.

כשביקורת הופכת לאיום

נניח שמישהו מעיר לנו שטעינו.

אפשר לשמוע את ההערה ולבדוק אותה: אולי הוא צודק, אולי לא.

אבל לפעמים מתרחש משהו נוסף.במקום לשמוע:"עשית כאן טעות"

,האדם חווה:"אתה לא מספיק טוב."

ואז התגובה כבר אינה רק עניינית. היא הופכת להגנתית.

האדם מתווכח, מצדיק את עצמו, מאשים את האחר או מנסה להוכיח בכל מחיר שהוא צודק.לא תמיד משום שהוא יהיר. לפעמים דווקא משום שהערך העצמי שלו מרגיש מאוים.

וכאן נמצא אחד ההבדלים החשובים בין ערך עצמי יציב לבין תלות מתמדת באישור חיצוני.

ערך עצמי אינו הצורך להיות תמיד צודק

אדם בעל ערך עצמי בריא אינו אדם שחושב שהוא טוב מכולם.להפך.כאשר תחושת הערך שלנו יציבה יחסית, אנחנו מסוגלים יותר לשאת את האפשרות שטעינו.

אפשר לומר:

"טעיתי."

"לא ידעתי."

"אני צריך עזרה."

"יש משהו במה שאתה אומר."

מבלי להסיק מכך שאנחנו חסרי ערך.

לעומת זאת, כאשר תחושת הערך שלנו תלויה מאוד באופן שבו אחרים רואים אותנו, כל ביקורת עלולה להפוך לאיום וכל מחלוקת למאבק על הכבוד.

האגו בזוגיות

אחד המקומות שבהם הדבר בולט במיוחד הוא זוגיות.

ויכוח מתחיל לעיתים בנושא קטן: מילה שנאמרה, משימה שלא נעשתה או ציפייה שלא התממשה.

אבל בשלב מסוים כבר לא מתווכחים על העניין המקורי.כל אחד רוצה שהשני יבין שהוא צודק.

מי יתנצל ראשון?

מי יוותר?

מי ניצח?

וכאשר השיחה הופכת למאבק על מעמד וכבוד, הקשר עצמו עלול להישכח.

בזוגיות טובה אין צורך לוותר על עצמנו. אבל יש צורך לדעת להבחין בין עמידה על דבר חשוב לבין מאבק שנועד בעיקר להגן על הכבוד שלנו.

לפעמים המשפט "יכול להיות שטעיתי" אינו חולשה.דווקא אדם שאינו חושש שהודאה בטעות תמוטט את ערכו מסוגל לומר אותו.

האגו והורות

גם בהורות יכולה להיווצר אותה תופעה.

ילד אינו מקשיב, מתווכח או מדבר בצורה שאינה ראויה.

ברור שהורה צריך להציב גבולות, ולילדים יש צורך בסמכות הורית יציבה.

אבל כדאי שההורה ישאל את עצמו:האם אני מגיב עכשיו מפני שזה הדבר הנכון עבור הילד – או מפני שאני מרגיש שפגעו בכבודי?

ההבדל משמעותי.סמכות הורית מבקשת לחנך.

מאבק כוח מבקש לנצח.

כאשר ההורה מצליח להבחין בין השניים, הוא יכול להציב גבול בתקיפות ובבהירות בלי להפוך כל התנגשות למלחמה על השאלה "מי קובע כאן".

ומה קורה במקום העבודה?

גם במקום העבודה אנחנו מביאים איתנו את הצורך בהערכה ובהכרה.

קשה לנו כאשר לא מעריכים את מה שעשינו. קשה לקבל ביקורת. לפעמים הצלחתו של אדם אחר מעוררת בנו השוואה או תחושת איום.

גם כאן אפשר לשאול:

האם אני רוצה לעשות את הדבר הנכון – או להוכיח שאני צודק?

האם אני מסוגל לשנות את דעתי לאחר שכבר אמרתי אותה?

האם אני מסוגל ללמוד מאדם אחר בלי להרגיש שהדבר מקטין אותי?

דווקא אדם שאינו חייב להוכיח כל הזמן שהוא האדם החכם ביותר,הוא פנוי יותר ללמוד ולהתפתח.

האם צריך "להיפטר מהאגו"?

לא.

ראשית, מבחינה פסיכולוגית המושג אגו אינו שם נרדף לדבר רע שצריך למחוק.

ושנית, גם בחיי היום־יום אין המטרה להפוך לאדם חסר זהות, חסר גבולות או חסר כבוד עצמי.

המטרה היא אחרת:שהצורך להגן על הדימוי שלנו לא ינהל את הבחירות שלנו.

יש הבדל גדול בין כבוד עצמי לבין הצורך לקבל כבוד בכל רגע.יש הבדל בין עמידה על עקרונות לבין חוסר יכולת לוותר.ויש הבדל בין ביטחון עצמי לבין הצורך להוכיח לאחרים שאנחנו בעלי ערך.

אז מי מנהל את מי?

אולי זו השאלה החשובה ביותר.

כאשר מישהו פוגע בי, האם אני חייב להגיב מיד?

כאשר מישהו חולק עליי, האם אני חייב לשכנע אותו?

כאשר טעיתי, האם אני מסוגל להודות בכך?

וכאשר לא קיבלתי את ההערכה שציפיתי לה, האם הדבר מערער את כל תחושת הערך שלי?

אפשר לתרגל מרווח קטן בין הפגיעה לבין התגובה.לפני שאנחנו מגיבים, אפשר לשאול:

מה באמת נפגע בי עכשיו?

על מה אני מנסה להגן?

האם אני מבקש לפתור את הבעיה – או לנצח?

מה הייתי עושה אילו לא הייתי צריך להוכיח שום דבר לאף אחד?

אלה אינן שאלות שמבקשות מאדם לוותר על עצמו.להפך.הן מאפשרות לו לבחור את תגובתו במקום להיות מופעל באופן אוטומטי.

האדם גדול יותר מהתדמית שלו

אולי אחת החירויות הגדולות של האדם היא היכולת להבין שהוא אינו חייב להוכיח את ערכו בכל מפגש.

אפשר להיות אדם בעל עמדה – ולהקשיב.אפשר להיות חזק – ולהתנצל.אפשר להציב גבול – בלי להשפיל.

אפשר לטעות – בלי להפוך לטעות.

ואפשר לקבל ביקורת – בלי לאבד את תחושת הערך.

בסופו של דבר, השאלה אינה רק "מהו האגו?"

השאלה המעניינת יותר היא:עד כמה אני זקוק למה שאחרים חושבים עליי כדי לדעת מי אני?

ככל שהאדם מכיר את עצמו לעומק ומפתח תחושת ערך שאינה תלויה לחלוטין באישור מבחוץ, הוא נעשה פנוי יותר להקשיב, ללמוד, לתקן, לאהוב ולצמוח.

והיכולת הזאת אינה ביטול של ה"אני".היא דווקא מאפשרת לאדם להיות הוא עצמו – בלי להזדקק כל הזמן להוכיח זאת.

רוני שמואל:מאמן ומטפל רגשי מוסמך,מגשר ומיישב סכסוכים,האדם בעולמו – בדרך לשינוי