על הקשר שבין מחשבה,רגש,ובחירה
ועל היכולת למלוך על עולמנו הפנימי
ראש השנה נקרא היום שבו אנו ממליכים את הקב"ה עלינו.
אבל בתוך הרעיון הגדול הזה מסתתרת גם שאלה אישית מאוד:
מי באמת מולך בתוכי?
ישנו רמז יפה במילה מל״ך
:מוח – לב – כבד.
המוח מסמל את המחשבה, שיקול הדעת והיכולת להתבונן.
הלב מסמל את עולם הרגש – אהבה, פחד, כעס, שמחה, כאב ורצון.
והכבד מסמל את הצד הגופני והמעשי, הדחפים והתגובות.
כאשר הסדר הוא מוח–לב–כבד, האדם אינו מבטל את רגשותיו ואינו מתעלם מהם.
להפך:הוא מקשיב ללב, אבל מאפשר למחשבה ולשיקול הדעת להוביל אותו אל המעשה הנכון.
וזהו במידה רבה ההבדל בין תגובה לבחירה.
אדם יכול לכעוס – אבל לא כל כעס חייב להפוך למילים פוגעות.
הוא יכול לפחד – אבל הפחד אינו חייב להחליט עבורו.
הוא יכול להיפגע – ועדיין לבחור כיצד להגיב.הוא יכול לרצות דבר מסוים – ולשאול את עצמו אם הוא באמת נכון עבורו.
כאשר הרגש או הדחף הופכים למנהלים הבלעדיים של חיינו, אנחנו עלולים להגיב מהר ולהצטער אחר כך.
אבל כאשר אנחנו יוצרים מרווח קטן בין מה שאנחנו מרגישים לבין מה שאנחנו עושים – נפתחת בפנינו האפשרות לבחור.
אולי זו אחת ההזדמנויות שמעניק לנו ראש השנה.לא רק לשאול מה אני רוצה שיקרה לי בשנה הבאה, אלא גם:
איזה אדם אני רוצה להיות בשנה הבאה?
מה ינהל אותי?
האם אפעל מתוך הרגל ותגובה, או מתוך מחשבה, מודעות ובחירה?
איננו שולטים בכל מה שהחיים יביאו לפתחנו, אבל פעמים רבות אנחנו יכולים לבחור כיצד לפגוש את מה שמגיע.
וככל שאדם לומד להכיר את עצמו, להבין את רגשותיו ולנהל את תגובותיו מתוך מודעות – הוא הופך בהדרגה להיות יותר מלך בעולמו הפנימי.
יהי רצון שבשנה החדשה נזכה להמליך את הקב"ה עלינו באמת, ומתוך כך גם לעשות סדר בתוכנו – מוח, לב ומעשה – ולחיות חיים שיש בהם יותר בחירה, יישוב הדעת, שלום ושמחה.
כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה.
רוני שמואל
מאמן ומטפל רגשי מוסמך
מגשר ומיישב סיכסוכים