האדם שמחכה למחר – ומגלה שהחיים כבר עברו היום
יש אדם שחי כמעט תמיד בזמן שאינו קיים: מחר.
מחר הוא יתחיל לשמור על הבריאות.מחר יסיים את מה שהתחייב לעשות.מחר ישוחח עם האדם שנפגע ממנו.מחר יקבל החלטה, יסדר את ענייניו ויתחיל סוף־סוף לחיות כפי שהוא באמת רוצה.
הוא אינו עצלן בהכרח, ולעיתים הוא אפילו מוכשר, אחראי ובעל שאיפות גדולות. אלא שבין הרצון לבין המעשה עומד מחסום סמוי: הדחיינות. וככל שחולף הזמן, המחר הופך מהבטחה מנחמת לדרך חיים.
ממה נובעת הדחיינות?
דחיינות אינה תמיד חוסר רצון. פעמים רבות היא נובעת דווקא מעומס רגשי: פחד מכישלון, חשש מביקורת, קושי לקבל החלטה או רצון לבצע כל דבר בצורה מושלמת.
לעיתים האדם דוחה משום שהמשימה גדולה ומכבידה עליו. במקום לחלק אותה לצעדים קטנים, הוא ממתין לרגע שבו יהיו לו יותר זמן, יותר כוח ויותר ביטחון. אלא שהרגע המושלם כמעט לעולם אינו מגיע.
יש גם מי שדוחה מפני שהעשייה מחייבת אותו לפגוש אמת שאינה נוחה לו: להודות שטעה, לשנות הרגל, להתמודד עם מערכת יחסים או לבחור בדרך אחת ולוותר על אחרת.
הדחייה מעניקה הקלה זמנית, אך אינה פותרת את הקושי. היא רק מעבירה אותו אל העתיד – בדרך כלל כשהוא גדול וכבד יותר.
המחיר שמשלם “איש המחר”
המחיר אינו מתבטא רק במשימות שלא הושלמו. עם הזמן נפגע גם האמון של האדם בעצמו. בכל פעם שהוא מבטיח ולא מקיים, הוא מלמד את עצמו שמילותיו אינן מחייבות אותו.
כך מצטברים לחץ, אשמה, תחושת החמצה ולעיתים גם פגיעה בזוגיות, בעבודה, בבריאות ובמצב הכלכלי. אנשים סביבו מפסיקים לסמוך על הבטחותיו, והוא עצמו מתחיל להאמין שאינו מסוגל להשתנות.
הסכנה הגדולה ביותר היא שהדחיינות הופכת לזהות: האדם כבר אינו אומר “דחיתי משימה”, אלא “ככה אני”. ברגע שהרגל הופך להגדרה עצמית, קשה יותר להיפרד ממנו.
אך דחיינות היא דפוס התנהגות – לא גזירת גורל ולא אישיות קבועה.
כלים מעשיים לשינוי
להתחיל קטן: לא לשאול כיצד מסיימים את הכול, אלא מהי הפעולה הקטנה ביותר שאפשר לבצע עכשיו.
לקבוע זמן מדויק: “אעשה זאת מחר” איננו תכנון. “מחר בשעה 10:00 אקדיש לכך עשרים דקות” – זו כבר החלטה מעשית.
לוותר על השלמות: פעולה חלקית וטובה עדיפה על משימה מושלמת שמעולם לא התחילה.
לזהות את הפחד שמאחורי הדחייה: כאשר מבינים מה באמת מפחיד או מכביד, ניתן להתמודד עם הסיבה ולא רק עם התוצאה.
להתחייב בפני אדם נוסף: דיווח לאדם אמין יוצר מסגרת, אחריות ומוטיבציה.
לחזק כל התקדמות:
שינוי אינו נבנה בקפיצה אחת, אלא מרצף של פעולות קטנות שהאדם עומד בהן.
מהיום – לא ממחר
חז״ל אמרו: “אם לא עכשיו – אימתי?” אין הכוונה שעל האדם להספיק הכול מיד, אלא שלא ימסור את חייו לזמן שאינו ברשותו.
המחר חשוב כדי לתכנן, אך מסוכן כאשר משתמשים בו כדי לברוח. החיים אינם משתנים בהחלטות שאנחנו מתכוונים לקבל יום אחד, אלא בצעד שאנחנו מסכימים לעשות היום.
אולי השינוי הגדול של “איש המחר” אינו להספיק הכול – אלא להפסיק להבטיח לעצמו שמחר יתחיל לחיות.כי המחר עשוי להביא הזדמנות חדשה, אך רק היום מאפשר לנו לעשות את הצעד הראשון.
מתי כדאי לפנות לאיש מקצוע?
כאשר הדחיינות חוזרת כמעט בכל תחום – בעבודה, בזוגיות, בבריאות, בניהול הכספים ובקבלת החלטות – ייתכן שלא מדובר רק בהרגל רע או בחוסר משמעת. לעיתים היא מסתירה קושי עמוק יותר: חרדה, פחד מכישלון, דימוי עצמי נמוך, פרפקציוניזם, קושי בקבלת החלטות, תחושת הצפה או הפרעת קשב.
במצבים כאלה, עצות מעשיות ורשימות משימות אינן תמיד מספיקות. האדם יודע היטב מה עליו לעשות, אך משהו בתוכו מונע ממנו להתחיל או להתמיד. כאן עשוי לסייע תהליך מקצועי, שבאמצעותו ניתן לזהות את המקור הרגשי לדחיינות, להבין מה מפעיל אותה ולבנות בהדרגה דפוסי פעולה חדשים.
פנייה לאיש מקצוע אינה עדות לחולשה. להפך: היא מבטאת את ההבנה שלא כל מאבק פנימי צריך לנהל לבד. לעיתים שיחה נכונה, הכוונה מקצועית וכלים המותאמים לאדם יכולים לחסוך שנים של תסכול, אשמה והחמצה.
רוני שמואל
מאמן ומטפל רגשי
מגשר ומיישב סיכסוכים