הקנאה אינה מתחילה במה שיש לאחר, אלא במה שהאדם מרגיש שחסר בתוכו.אדם רואה את חברו מצליח, מתקדם, זוכה להערכה או חי ברווחה – ולפתע מתעוררת בו תחושה מכאיבה: למה לו יש ולי אין? לעיתים הקנאה מופיעה בין חברים, בין אחים, בין שותפים לעסק ואפילו בתוך חיי הנישואין.
היא עשויה להתחיל כמחשבה חולפת, אך כאשר אינה מטופלת היא הופכת לחשדנות, לכעס, לתחרות ולריחוק.
חז״ל ביטאו את חומרתה במשפט חד:״הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם״(פרקי אבות)הקנאה אינה מוציאה את האדם רק מעולמו הרוחני; היא מוציאה אותו מן השלווה, מן השמחה ומן היכולת לראות את הטוב שכבר קיים בחייו.
הקנאה שבין בני זוג
התורה מתארת בפרשת סוטה מצב שבו מתעוררת קנאה של בעל כלפי אשתו.
הגמרא אומרת:״אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח״
בגמרא נחלקו אם מדובר ב״רוח טהרה״ או ב״רוח טומאה״.
מכאן אפשר ללמוד שקנאה זוגית אינה דבר חד־ממדי. לעיתים היא נובעת מדאגה אמיתית לגבולות הנישואין, ולעיתים היא צומחת מתוך פחד, חוסר ביטחון ורצון לשלוט.
יש הבדל עמוק בין שמירה מכבדת על נאמנות לבין חקירות, האשמות ומעקב. כאשר אין בסיס ממשי לחשד והקנאה מנהלת את הקשר, היא עלולה להביא לתוצאה ההפוכה:
במקום לקרב – היא מרחיקה; במקום לשמור על הבית היא מערערת אותו.
בן זוג קנאי עשוי לדרוש שוב ושוב הוכחות לאהבה, לבדוק את הטלפון ולפרש כל שיחה כאיום. לא תמיד הוא פועל מרוע; לעיתים הוא פשוט פוחד מאוד לאבד.אך פחד שאינו מטופל עלול לגרום לו לפגוע דווקא באדם שאותו הוא מבקש לשמור קרוב אליו.
מהיכן נובעת הקנאה?
שורש הקנאה שונה מאדם לאדם, אך פעמים רבות מסתתר מאחוריה אחד מן הגורמים האלה:
ערך עצמי נמוך: אם האחר מצליח, כנראה שאני פחות שווה.
פחד מנטישה, מדחייה או מאובדן.
השוואה מתמדת לאחרים.
חוויות עבר של בגידה או חוסר יציבות.
תחושה שהחיים אינם הוגנים כלפיי.
צורך בשליטה כדי להרגיש מוגן.
קושי להאמין שיש מקום, הצלחה ואהבה גם לאחרים וגם לי.
ביסוד הדברים עומדת טעות פנימית: האדם מאמין שהטוב שיש לאחר נלקח ממנו. אולם הצלחתו של הזולת אינה הוכחה לכישלוני, ואהבה שניתנת לאדם אחר אינה בהכרח באה על חשבוני.
"שנאמר אין אדם נוגע במוכן לחברו"
"קנאת סופרים תרבה חוכמה"
קיימת אפוא גם קנאה שיכולה לעורר את האדם לצמיחה. ההבדל טמון בשאלה לאן היא מובילה: האם אני מבקש להוריד את האחר, או ללמוד ממנו ולהעלות את עצמי?
הנזק שהקנאה גורמת
הקנאה מזיקה לאדם המקנא לא פחות משהיא מזיקה לסביבתו. היא עלולה ליצור:
חוסר מנוחה ומחשבות טורדניות.
כעס, מרירות ועצבות.
פגיעה בחברות ובשלום הבית.
צורך להקטין אחרים כדי להרגיש בעל ערך.
תחרות שאינה נגמרת.
קושי ליהנות מן ההישגים האישיים.
חשדנות שמחפשת ראיות גם במקום שאין בו דבר.
המקנא אינו חי את חייו במלואם; הוא עומד בחלון ומביט בחייהם של אחרים. ככל שהוא עסוק במה שיש להם, כך הוא חדל לראות את מה שהופקד בידיו.
כיצד משתחררים מן הקנאה?
1. מודים ברגש בלי להצדיק את ההתנהגות אין צורך להתבייש ולומר: ״אני אדם רע״. נכון יותר לומר: ״התעוררה בי קנאה, ועליי להבין מה היא מבקשת לספר לי״. הרגש אינו היתר להאשים, להשפיל, לבדוק או לפגוע
2. מזהים את הפחד שמתחת לקנאה שואלים: ממה אני חושש? מה אני מאמין שחסר בי? האם יש כאן עובדות ממשיות, או שאני מעניק לפחד מעמד של עובדה? איזו חוויה מן העבר אני משליך על המצב הנוכחי?
3. מפסיקים להשוות ומתחילים ללמוד במקום לשאול ״מדוע הוא יותר ממני?״ אפשר לשאול: ״מה אני יכול ללמוד ממנו, ומהו הצעד הבא הנכון עבורי?״ כך הופכים קנאה הרסנית למנוף של התקדמות.
4. מתרגלים הכרת הטוב בכל יום כדאי לכתוב שלושה דברים טובים שיש בחיים: תכונה, קשר, הישג או הזדמנות. אדם שמחזק את תחושת השפע שבתוכו נעשה פחות מאוים מן השפע של האחר.
5. לומדים לפרגןפרגון אמיתי הוא אימון לנפש. בתחילה הוא עשוי להרגיש מאולץ, אך בהדרגה הלב מתרחב. הצלחת האחר אינה מקטינה אותי; היכולת שלי לשמוח בה דווקא מגדילה אותי.
6. מדברים בשפה של רגש ולא של האשמה בזוגיות, במקום לומר ״אי אפשר לסמוך עלייך״, נכון יותר לומר: ״המצב הזה עורר בי פחד וחוסר ביטחון. אני רוצה לדבר עליו בלי להאשים אותך״.שיחה כנה בונה אמון; חקירה מאיימת מחריבה אותו.
7. מחזקים את הערך העצמי ככל שהאדם מכיר בכוחותיו, בשליחותו ובדרך המיוחדת לו, הוא זקוק פחות למדוד את עצמו באמצעות הישגיהם של אחרים. אדם בעל ערך עצמי אינו חייב להיות מעל הזולת כדי להרגיש שיש לו מקום.
8. פונים לעזרה כשהקנאה משתלטת כאשר הקנאה גורמת למעקב, להתפרצויות, לאיומים, לשליטה או לפגיעה מתמשכת בקשר – אין להסתפק בהחלטה ״להירגע״.כדאי לפנות לליווי מקצועי ולברר את שורשי הפחד והחשדנות. אם קיימת התנהגות מאיימת או אלימה, יש להציב גבולות ולבקש עזרה מתאימה ללא דיחוי.
להפוך קנאה לצמיחה
הקנאה היא לפעמים מראה. היא מגלה לנו היכן אנחנו פצועים, ממה אנו חוששים ומה היינו רוצים לפתח בחיינו. אם נשמע אותה נכון, היא לא תוביל אותנו לפגוע באחר אלא לבנות את עצמנו.
העבודה אינה לגרום לכך שלעולם לא תתעורר קנאה, אלא ללמוד מה לעשות כאשר היא מתעוררת. האדם אינו נמדד ברגש הראשון שעלה בו, אלא בדרך שבה בחר להגיב אליו.
הקנאה אומרת: ״הלוואי שלאחר לא היה״.הצמיחה אומרת: ״אם הדבר חשוב לי , אבדוק כיצד גם אני יכול להתקדם אליו״.
רוני שמואל
מאמן ומטפל רגשי מוסמך
מגשר ומיישב סכסוכים