כעס הוא אחד הרגשות החזקים ביותר שאנו מכירים.
הוא יכול להתפרץ ברגע, להשתלט על המחשבה, לשנות את טון הדיבור ולגרום לנו לומר ולעשות דברים שלא היינו עושים במצב רגוע.אבל מה באמת נמצא מאחורי הכעס?
אני מציע להתבונן במילה כעס בדרך מעט אחרת:
כ – כאוב
ע– עצוב
ס – סובל
מאחורי האדם הכועס נמצא פעמים רבות אדם כאוב, עצוב או סובל.
הכעס הוא לא תמיד הסיפור – לפעמים הוא רק הכותרת
כשאדם כועס, אנחנו רואים את ההתנהגות החיצונית:
צעקה, ביקורת, האשמה, שתיקה כועסת או התרחקות.
אבל מתחת להתנהגות הזאת יכול להסתתר עולם רגשי שלם.
אדם כועס משום שנפגע.
אדם מתפרץ משום שהרגיש שלא רואים אותו.
אדם מאשים משום שהוא מאוכזב.
אדם נעשה תוקפני משום שהוא מרגיש חסר אונים.
לכן, במקום לשאול רק „למה אני כועס?”, כדאי לשאול שאלה עמוקה יותר:
„מה כואב לי עכשיו?”
מה בא קודם – הכאב או הכעס?
במקרים רבים הכעס אינו הרגש הראשון אלא הרגש שמגיע בעקבות משהו אחר.
לפני הכעס הייתה אולי פגיעה.
לפני הצעקה הייתה אכזבה.
לפני ההתפרצות הייתה תחושת חוסר אונים.
ולפני ההאשמה היה אולי פחד שלא מבינים אותי.
הכעס הופך אז למעין שכבת הגנה.
קל יותר לומר „אני כועס עליך” מאשר לומר „נפגעתי ממך”. קל יותר לצעוק מאשר להודות שכואב.
כאוב
כאב רגשי שלא מקבל מקום אינו נעלם בהכרח. לפעמים הוא משנה צורה והופך לכעס.
כאשר אדם מרגיש שפגעו בכבודו, שלא העריכו אותו או שלא הקשיבו לו, הוא עשוי להגיב בכעס.
אבל אם נצליח להגיע אל הכאב שמתחת לכעס, נוכל להתחיל להבין מה באמת התרחש בתוכנו.
עצוב
גם עצב יכול להתחפש לכעס.
אכזבה מבן זוג, מילד, מחבר, ממקום עבודה ואפילו מעצמנו יכולה ליצור עצב עמוק. יש אנשים שמתקשים לבטא עצב, ולכן במקום לומר „אני עצוב”, הם נעשים כעוסים.
לפעמים מאחורי אדם שנראה כועס מאוד נמצא אדם שמבקש שיראו את הצער שלו.
סובל
כאשר אדם נמצא לאורך זמן במתח, בדאגה, בתחושת כישלון או בחוסר ודאות,
סף הסבלנות שלו יורד.פתאום דבר קטן גורם להתפרצות גדולה.
לא תמיד האירוע הקטן הוא הסיבה האמיתית לכעס. לפעמים הוא היה רק הניצוץ שפגש בתוכנו מטען שכבר היה שם.
אז מה עושים ברגע של כעס?
המטרה אינה לומר לעצמנו שאסור לכעוס. כעס הוא רגש אנושי ויש לו תפקיד. הוא יכול לסמן לנו שנחצה גבול, שנפגענו או שמשהו חשוב לנו אינו מקבל מענה.
השאלה היא מה אנחנו עושים עם הכעס.במקום להגיב מיד, אפשר לעצור לרגע ולשאול:
מה אני מרגיש מתחת לכעס?
האם אני כאוב?
האם אני עצוב?
האם אני סובל ממשהו שכבר זמן רב נמצא בתוכי?
ומה אני באמת צריך עכשיו?עצם המעבר מהשאלה „על מי אני כועס?”
לשאלה „מה קורה בתוכי?” משנה את נקודת המבט.
הכעס כמפתח להיכרות עם עצמנו
לפעמים דווקא הכעס הוא שיוצר את הכאב.
אדם מתפרץ על בן או בת הזוג, על הילדים, על חבר או על אדם בעבודה.
ברגע הכעס הוא אומר דברים קשים, ולאחר שהסערה חולפת הוא נשאר עם התוצאות.
עכשיו הוא כאוב.
עכשיו הוא עצוב.
ועכשיו הוא סובל.
הוא מצטער על מה שאמר, כואב את המרחק שנוצר ולעיתים אינו יודע כיצד לתקן.וכך נוצר מעגל:
הכעס אינו תמיד האויב
אנחנו רגילים לחשוב שהמטרה היא "להיפטר מהכעס".
אבל אולי לפני שאנחנו מנסים לסלק אותו, כדאי ללמוד להקשיב לו.
הכעס יכול להיות נורת אזהרה.הוא אומר לנו שמשהו בתוכנו נפגע.לכן, כאשר הכעס עולה, כדאי לנסות לשאול לא רק:
"על מי אני כועס?"
אלא:"מה כואב לי?"
"מה מעציב אותי?"
"ממה אני סובל כרגע?"
אלו שאלות שונות לחלוטין.כאשר אדם עובר מהשאלה "מי אשם?"
לשאלה "מה קורה בתוכי?" –מתחיל תהליך של שינוי.
בין רגש לתגובה נמצאת הבחירה
אי אפשר תמיד לבחור אם לכעוס.
אבל אפשר ללמוד לבחור מה לעשות עם הכעס.
אפשר לעצור לפני המילה הפוגעת.
אפשר לצאת לרגע מהחדר.אפשר לנשום.
אפשר לומר: "נפגעתי" במקום לתקוף.
אפשר לדחות את השיחה עד שהסערה הפנימית תירגע.
זה אינו סימן לחולשה.להפך.אדם שמסוגל לזהות את הכאב שמאחורי הכעס אינו בורח מהרגש – הוא מתחיל לנהל אותו.
לראות את האדם שמאחורי הכעס
הדבר נכון גם ביחס לאנשים אחרים.כאשר מישהו כועס עלינו, התגובה הטבעית היא להתגונן או לכעוס בחזרה.
אבל לפעמים כדאי לשאול:
איזה כאב מדבר אליי עכשיו דרך הכעס שלו?
אין פירוש הדבר שצריך לקבל אלימות, השפלה או התנהגות פוגעת.
יש גבולות.אבל אפשר להציב גבול ובכל זאת להבין שמאחורי האדם הכועס נמצא לעיתים אדם כאוב, עצוב וסובל.
וזוהי אולי אחת הדרכים העמוקות להבין כעס:
לא לראות רק את ההתפרצות – אלא לנסות לפגוש את האדם שנמצא מאחוריה.
כי פעמים רבות, במקום שבו אנחנו רואים כעס, מסתתרת בקשה שלא נאמרה במילים:
כואב לי.
עצוב לי.
אני סובל.
תראו אותי.
וכאשר האדם לומד לזהות את הקול הזה בתוכו ולתת לו מילים, הכעס כבר אינו חייב לצעוק במקומו.