מעגלי השנה | יום הכיפורים – האם אדם באמת יכול להשתנות?

מתוך סדרת מעגלי השנה – מסע בנפש האדם

יש רגעים בשנה שבהם האדם עוצר ושואל את עצמו שאלות שהוא מצליח להתחמק מהן במשך חודשים שלמים.

יום הכיפורים הוא רגע כזה.אנחנו מבקשים סליחה, מתוודים, מקבלים על עצמנו קבלות ומבטיחים שהפעם יהיה אחרת.

אבל עמוק בפנים עלולה להתגנב שאלה לא פשוטה:

הרי גם בשנה שעברה רציתי להשתנות. אז מדוע אני שוב עומד כאן עם אותם כעסים, אותם פחדים, אותן חולשות ואותם דפוסים?

ואולי השאלה הגדולה של יום הכיפורים איננה רק "על מה אני צריך לבקש סליחה?",

אלא:האם אדם באמת יכול להשתנות.

לא רק למחוק את העבר

הרמב"ם מתאר את מהותה של התשובה במילים חדות:

"ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו… ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד"(הלכות תשובה ב, ב).

כלומר, תשובה איננה רק חרטה על מה שהיה. היא דורשת תנועה חדשה.וזה אולי אחד המסרים העמוקים של יום הכיפורים:

האדם אינו מוכרח להישאר מי שהיה אתמול.העבר משפיע עלינו, אך אינו חייב לנהל אותנו.

טעויות שעשינו, הרגלים שרכשנו ואפילו דפוסים שליוו אותנו שנים – אינם בהכרח גזר דין על העתיד.

מדוע כל כך קשה להשתנות?

אנחנו נוטים לחשוב שאם הבנו שמשהו מזיק לנו, פשוט נפסיק לעשות אותו.

אבל הנפש מורכבת יותר.אדם יכול לדעת שהכעס פוגע במשפחתו – ובכל זאת לכעוס.

לדעת שהדחיינות פוגעת בו – ולהמשיך לדחות.

לדעת שמערכת יחסים מסוימת אינה בריאה עבורו – ובכל זאת להיאחז בה.

לדעת שהתגובה שלו מוגזמת – ובאותו רגע ממש לא להצליח לעצור אותה.

מדוע?מפני שלא כל התנהגות מתחילה בהחלטה מודעת.

מאחורי ההתנהגות נמצאים לעיתים פחד, כאב, צורך בהכרה, חוסר ביטחון, הרגלים שנבנו במשך שנים וחוויות שהשאירו את חותמן.

לכן שינוי אמיתי אינו מסתפק בשאלה:

"מה עשיתי?"

הוא מוסיף שאלה עמוקה יותר:

"מה בתוכי גורם לי לעשות זאת שוב ושוב?"

בין אשמה לאחריות כאן נמצא הבדל משמעותי מאוד.אשמה אומרת:

"אני אדם לא טוב".

אחריות אומרת:

"עשיתי דבר שאינו נכון, ואני יכול לבחור כיצד לפעול מכאן."

אשמה משתקת.

אחריות מניעה.

אדם ששוקע בהלקאה עצמית עלול להישאר עסוק בעבר.

אדם שלוקח אחריות מתחיל לבנות את העתיד.

אולי משום כך הווידוי של יום הכיפורים אינו מסתיים בייאוש.

להפך. עצם האפשרות להתוודות מבטאת אמונה עצומה באדם.אם לא הייתה אפשרות להשתנות ,לא היה טעם בתשובה.

"לפני ה' תטהרו"

התורה אומרת על יום הכיפורים:

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו"(ויקרא).

יש כאן לא רק כפרה – אלא טהרה.

כפרה עוסקת במה שהיה.

טהרה מאפשרת לאדם לפנות מקום למה שיכול להיות.

וזה הבדל גדול.יום הכיפורים אינו מבקש מאיתנו למחוק את סיפור חיינו. הוא מזמין אותנו ללמוד ממנו, לקחת ממנו אחריות – ולאפשר לעצמנו לכתוב את הפרק הבא אחרת.

שינוי אינו הבטחה גדולה אחת הטעויות הנפוצות היא הרצון לשנות הכול בבת אחת.

אדם אומר לעצמו:

מהיום לא אכעס.

מהיום לא אדחה.

מהיום אהיה סבלני.

מהיום אתפלל אחרת.

מהיום הזוגיות שלי תיראה אחרת.

הכוונה טובה, אבל פעמים רבות ההחלטה גדולה מדי.שינוי עמוק נבנה דווקא מצעדים קטנים שחוזרים על עצמם.לא "לעולם לא אכעס", אלא:

היום אבצע משימה אחת שאני דוחה כבר זמן רב.

כך שינוי הופך מרעיון למעשה.

ארבע שאלות ליום הכיפורים

1. איזה דפוס חזר אצלי השנה שוב ושוב?

לא אירוע חד-פעמי, אלא משהו שאני כבר מזהה כחלק מההתנהלות שלי.

2. מה נמצא מתחת לדפוס הזה?

פחד? צורך בשליטה? עלבון? חוסר ביטחון? רצון לקבל הכרה? כאב שלא קיבל מקום?

3. מה המחיר שאני משלם עליו?

בזוגיות, במשפחה, בעבודה, בשלווה הפנימית או ביחסים שלי עם עצמי.

4. מהו הצעד הקטן שאני מוכן לעשות אחרת?

לא לשנות את כל החיים. לבחור פעולה אחת ברורה שאפשר להתחיל ממנה.

ומה עם מי שכבר ניסה ונכשל?

זו אולי השאלה הכואבת ביותר.

אדם ניסה להשתנות ולא הצליח. קיבל החלטה ונפל. הבטיח לעצמו וחזר לאותו המקום.

קל מאוד להסיק מכך:

"כנראה שאני פשוט כזה."

אבל זו מסקנה מסוכנת.נפילה אינה בהכרח הוכחה שאין שינוי. לפעמים היא חלק מתהליך השינוי עצמו.

רבי עקיבא ראה מים שנופלים טיפה אחר טיפה וחוקקים את האבן. לא הטיפה הבודדת שינתה את האבן – אלא ההתמדה.

גם בנפש, שינוי גדול נוצר פעמים רבות מתנועות קטנות שחוזרות על עצמן.

יום של תקווה

המשנה מסיימת את מסכת יומא במילים מופלאות:

"אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל… מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים"(יומא).

יום הכיפורים איננו יום שנועד לומר לאדם כמה הוא רחוק.הוא יום שנועד להזכיר לו שיש דרך חזרה.

אפשר להכיר בטעות בלי להפוך אותה לזהות שלנו.אפשר להתחרט בלי לשקוע בייאוש.אפשר לבקש סליחה, לתקן, ללמוד – ולהמשיך הלאה כאדם מדויק יותר.

ואולי זו אחת המתנות הגדולות של יום הכיפורים:

לא האפשרות לחזור להיות מי שהיינו לפני שטעינו – אלא האפשרות להפוך, דווקא מתוך ההתמודדות, למי שעדיין לא היינו.

השאלה איננה האם השנה עברנו בלי ליפול.

השאלה היא:

מה למדנו מהנפילות שלנו, ומה אנחנו בוחרים לעשות איתן עכשיו?

כי תשובה אמיתית אינה רק מבט לאחור.

היא האומץ להאמין שגם אחרי כל מה שהיה – האדם עדיין יכול לבחור מי הוא רוצה להיות

רוני שמואל

מאמן ומטפל רגשי מוסמך

מגשר ומיישב סכסוכים

"האדם בעולמו – בדרך לשינוי"