נישואים שניים נושאים עמם תקווה גדולה.
לאחר פרידה, גירושין או אובדן, אדם מבקש לפתוח דף חדש, למצוא שוב קרבה, שותפות ובית.
אלא שפרק ב' שונה במהותו מפרק א'.
בפעם הראשונה, בני זוג רבים מתחילים את דרכם המשותפת כאשר רוב סיפור החיים הזוגי והמשפחתי עוד לפניהם.
בנישואים שניים, כל אחד מגיע עם סיפור שכבר נכתב:
זיכרונות, הרגלים, אכזבות, לעיתים פגיעות עמוקות, קשרים משפחתיים קודמים, התחייבויות כלכליות — ובמקרים רבים גם ילדים.לכן בנישואים שניים לא נפגשים רק שני אנשים. נפגשות שתי היסטוריות.
כאשר אחד מבני הזוג או שניהם גרושים גירושין אינם מסתיימים תמיד ביום שבו ניתן הגט.
מבחינה משפטית הקשר הסתיים, אך מבחינה רגשית אדם עשוי לשאת איתו אל הקשר החדש פחדים ודפוסי הגנה שנוצרו בקשר הקודם.
מי שחווה בגידה עלול להיות רגיש במיוחד לסימנים של ריחוק.
מי שחווה ביקורת ממושכת עלול לפרש הערה קטנה כהתקפה.
מי שנאבק שנים על עצמאותו עלול להתקשות להרגיש שוב תלוי באדם אחר.
וכאן נוצרת תופעה מעניינת:
בן הזוג החדש עלול לשלם מחיר על דברים שמעולם לא עשה.לכן אחת המשימות החשובות בפרק ב' היא ללמוד להבחין בין מה שמתרחש עכשיו לבין מה שהעבר מלמד אותי לחשוש שיתרחש.
אין צורך למחוק את העבר.
צריך להכיר בו, להבין מה הוא השאיר בתוכנו — ולא לתת לו לנהל את הקשר החדש.
כאשר מדובר באלמן או באלמנה כאן המורכבות שונה.
בגירושין קיימת פרידה מאדם שהיה קשר חי ולעיתים גם קשר פגוע.
באלמנות, הקשר הסתיים לא מתוך בחירה אלא בשל אובדן. לכן בן או בת הזוג שנפטרו עשויים להמשיך לתפוס מקום רגשי משמעותי מאוד.
בן הזוג החדש עלול להרגיש שהוא מתחרה באדם שאיננו.תמונה בבית, יום זיכרון, סיפור משפחתי או משפט כמו "הוא תמיד היה עושה כך" עלולים לעורר תחושה כואבת:
האם יש כאן באמת מקום גם בשבילי?
מן הצד השני, האלמן או האלמנה עלולים לחוות אשמה דווקא כאשר הקשר החדש מצליח:
האם מותר לי להיות מאושר שוב?
האם אהבה חדשה פירושה שבגדתי בזיכרון?
הפתרון אינו למחוק את האדם שנפטר וגם לא לדרוש מבן הזוג החדש לחיות בצלו.
העבודה הרגשית היא ליצור מקום לשתי אמיתות בו־זמנית:
אפשר לכבד אהבה שהייתה, ובאותה שעה לבנות באמונה ובנוכחות מלאה אהבה שקיימת עכשיו.
ואז מגיעים הילדים אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בנישואים שניים הוא שילוב הילדים במערכת החדשה.מבחינת ההורים, נוצר זוג חדש. מבחינת הילד, לעיתים נוצר איום על העולם שהוא הכיר.
ילד יכול לשאול את עצמו, גם בלי לומר זאת בקול:
האם אבא החדש מחליף את אבא שלי?
האם אמא אוהבת עכשיו את בעלה יותר ממני?
אם אקבל את בת הזוג של אבא, האם אני בוגד באמא?
ומה יקרה למקום שלי כאשר ייוולדו להם ילדים משותפים?
אלה נקראים לעיתים קונפליקטים של נאמנות. הילד עשוי לחבב מאוד את בן הזוג החדש ובאותה עת להרגיש שאסור לו לחבב אותו.
לכן טעות נפוצה היא לצפות שהילדים "יתקדמו הלאה" באותו קצב שבו המבוגרים התקדמו.
הזוג התאהב ובחר להתחתן. הילדים לא בחרו את המשפחה החדשה.הם זקוקים לזמן.
מי מחנך את מי?
זוהי אחת מנקודות החיכוך הרגישות במשפחה מורכבת.כאשר בן זוג חדש נכנס מיד לתפקיד של אב או אם ומתחיל להציב גבולות, להעיר ולחנך, הילד עלול לחוות זאת כחדירה לטריטוריה שאינה שלו.
בדרך כלל נכון שההורה הביולוגי יישאר, לפחות בתחילת הדרך, הדמות המרכזית בענייני משמעת וגבולות, בעוד בן הזוג החדש משקיע קודם כול בבניית אמון, קשר וביטחון.
סמכות שאינה נשענת על קשר עלולה לעורר התנגדות. קשר שנבנה בסבלנות מאפשר בהמשך גם השפעה.
ומה קורה לזוגיות בתוך כל זה?
כאן נמצא אחד הפרדוקסים של פרק ב'.בני הזוג התחתנו כדי להיות יחד, אבל מהר מאוד הם עלולים למצוא את עצמם עסוקים בגרוש או בגרושה, בילדים שלו ובילדים שלה, בהסדרי שהות, בכספים, בחגים, במשפחות המורחבות ובשאלות חינוכיות.
אם אינם שומרים על המרחב הזוגי, הם עלולים להפוך ממאהבים ומבני זוג ל"מנהלי מערכת משפחתית".
לכן זוגיות בפרק ב' זקוקה לתחזוקה מכוונת: זמן זוגי, שיחות שאינן רק על הילדים, תיאום ציפיות, גבולות ברורים מול מערכות היחסים הקודמות ויכולת לדבר גם על קנאה, פחד וחוסר ביטחון בלי להפוך אותם להאשמות.
לא לנסות לבנות מחדש את המשפחה שהייתה ואולי זו אחת הנקודות החשובות ביותר.
משפחה בפרק ב' אינה צריכה להיראות כמו משפחה שמעולם לא חוותה גירושין או אובדן. הניסיון לייצר במהירות "אבא, אמא וילדים וכולנו משפחה אחת" עלול דווקא ליצור לחץ.
משפחה מורכבת זקוקה לזהות משלה.
יהיו בה קשרים שונים: אב וילדיו, אם וילדיה, בני הזוג, ילדים חורגים, לעיתים הורה שנמצא בבית אחר ולעיתים זיכרונו של הורה שכבר איננו.
המטרה אינה למחוק את הקשרים הקודמים כדי ליצור משפחה חדשה. המטרה היא ללמוד כיצד הקשרים השונים יכולים להתקיים מבלי לפרק את הזוגיות החדשה.
פרק ב' אינו פרק א' עם אנשים אחרים דווקא משום שבני הזוג מגיעים מנוסים יותר, קל לחשוב שהפעם יהיה פשוט יותר.
לעיתים ההפך הוא הנכון.אבל לניסיון החיים יש גם יתרון גדול.מי שעבר משבר כבר יודע עד כמה קשר אינו מובן מאליו.
הוא עשוי להגיע עם יכולת טובה יותר להכיר את עצמו, להציב גבולות, לדבר על צרכים ולהבין שאהבה לבדה אינה מספיקה — צריך גם ללמוד כיצד לחיות אותה.
כאשר בני הזוג מצליחים לתת מקום לעבר בלי לחיות בתוכו, לכבד את הילדים בלי להפוך אותם למנהלי הזוגיות, וליצור בהדרגה זהות חדשה לבית.
נישואים שניים יכולים להיות לא רק ניסיון נוסף, אלא קשר בוגר, מודע ועמוק יותר.
ולפעמים המשפט החשוב ביותר שאפשר לומר לבני זוג בפרק ב' הוא:
אל תנסו להתחיל מאפס.אי אפשר למחוק את מה שהיה — אבל בהחלט אפשר לבנות ממנו משהו חדש.
רוני שמואל
מאמן ומטפל רגשי מוסמך
מגשר ומיישב סכסוכים