לפעמים זו תחושת עומס שאינה מרפה. לפעמים כעס שמתפרץ מהר מדי, פחדים, חוסר ביטחון, תחושת ריקנות, קושי בקבלת החלטות או מחשבות שחוזרות שוב ושוב.
ולעיתים האדם אפילו אינו יודע להגדיר מה בדיוק מפריע לו. הוא רק יודע שהוא כבר לא רוצה להמשיך להרגיש כפי שהוא מרגיש היום.כאן מתחיל הטיפול הרגשי.
לא רק "מה עובר עליי?" – אלא "מי אני בתוך מה שעובר עליי?"
אחד העקרונות המרכזיים בדרך שבה אני רואה טיפול רגשי הוא שהאדם גדול יותר מהקושי שלו.
אדם יכול לחוות חרדה – אבל הוא איננו החרדה.
הוא יכול לעבור משבר – אבל הוא איננו המשבר.
הוא יכול להיכשל – אבל הכישלון אינו מגדיר אותו.
לכן, לפני שאני שואל מה עובר על האדם, אני מבקש לברר מי האדם שעובר את הדברים.
זוהי נקודת מוצא משמעותית מאוד. כאשר האדם מזהה את עצמו רק דרך הבעיה, הוא עלול להרגיש חסר אונים. כאשר הוא מתחיל לראות את הכוחות, הערכים, הרצונות ויכולת הבחירה שקיימים בו לצד הקושי – מתחיל להיפתח פתח לשינוי.
מדוע אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותם דפוסים?
רבים מאיתנו מכירים את התחושה: "אני יודע שזה לא טוב לי, אז למה אני ממשיך לעשות את זה?"
אנחנו יודעים שלא נכון להתפרץ – ובכל זאת מתפרצים.
יודעים שמחשבה מסוימת אינה מקדמת אותנו – ובכל זאת חוזרים אליה.
מבטיחים לעצמנו שהפעם נגיב אחרת – וברגע האמת חוזרים בדיוק לאותו מקום.
הסיבה היא שלא כל ההתנהלות שלנו מתחילה בהחלטה מודעת. במהלך החיים אנחנו מפתחים דפוסים, אמונות והרגלי תגובה. חלקם נוצרו כדי להגן עלינו בתקופה מסוימת, אבל עם השנים הם עלולים להפוך למכשול.
אדם שלמד שעליו להיות תמיד בשליטה עלול להתקשות לבקש עזרה.
מי שחווה ביקורת רבה עלול לפרש גם הערה פשוטה כדחייה.
מי שהתרגל להימנע מעימותים עלול לשתוק במשך זמן רב – עד שהוא מתפרץ.ב
טיפול איננו מסתפקים בשאלה "איך מפסיקים את ההתנהגות?". אנחנו מבקשים להבין גם: מה מפעיל אותה?
על איזה צורך היא מנסה לענות? ומה ניתן לבנות במקומה?
הרגש הוא שליח, לא אויב
לעיתים אנחנו מנסים להילחם ברגשות שלנו.
"אני חייב להפסיק לפחד."
"אסור לי לכעוס."
"למה אני כל כך רגיש?"
"אני צריך כבר לצאת מזה."
אבל רגש אינו בהכרח תקלה שצריך לסלק. פעמים רבות הוא נושא איתו מידע.
כעס יכול להצביע על גבול שנחצה.
פחד עשוי להצביע על צורך בביטחון.
עצב יכול לספר לנו על אובדן או על דבר משמעותי שחסר לנו.
קנאה יכולה לחשוף רצון עמוק שלא נתנו לו מקום.ה
מטרה איננה לתת לכל רגש לנהל אותנו, אבל גם לא להשתיק אותו באופן אוטומטי.
המטרה היא ללמוד להקשיב לרגש בלי למסור לו את ההגה.אני יכול להרגיש כעס – ולבחור כיצד להגיב.אני יכול להרגיש פחד – ועדיין לעשות צעד נכון.אני יכול להיות פגוע – מבלי לפגוע בחזרה.זוהי תחילתה של הנהגה פנימית.
כלי ראשון: לעצור בין הרגש לבין התגובה
כאשר רגש חזק עולה, נסו לא להגיב מיד.
שאלו את עצמכם שלוש שאלות:
מה אני מרגיש עכשיו?נסו לתת לרגש שם מדויק:
כעס, פחד, עלבון, אכזבה, בושה או חוסר אונים.
מה הפעיל את הרגש הזה?
לא רק מה קרה, אלא מה פירשתי מתוך מה שקרה.מהי התגובה שתשרת אותי בעוד שעה או מחר בבוקר?
השאלה השלישית חשובה במיוחד. היא מעבירה אותנו מתגובה אוטומטית לבחירה.
כלי שני: להפריד בין עובדה לפרשנות
נניח שמישהו לא החזיר לכם שיחת טלפון. העובדה:
הוא לא חזר אליי. הפרשנות יכולה להיות: הוא מזלזל בי, אני לא חשוב לו, או הוא כועס עליי.
אבל ייתכן שהוא פשוט היה עסוק.אנחנו מגיבים פעמים רבות לא לפרטי המציאות עצמם, אלא למשמעות שנתנו להם.
לכן, כאשר משהו מטלטל אתכם, כתבו שתי שורות:
מה קרה בפועל?ומה אני מספר לעצמי שזה אומר?
עצם ההפרדה יכולה להפחית משמעותית את עוצמת התגובה ולאפשר הסתכלות מאוזנת יותר.
כלי שלישי: לזהות את המשפט הפנימי שמנהל אותי
מאחורי דפוסים רבים מסתתר משפט פנימי עמוק:
"אני חייב להצליח."
"אני לא מספיק טוב."
"אסור לי לאכזב אף אחד."
"אם אגיד לא – לא יאהבו אותי."
"אני חייב להיות בשליטה."
נסו לזהות משפט אחד שחוזר אצלכם. לאחר מכן שאלו:
האם המשפט הזה הוא אמת מוחלטת, או אמונה שלמדתי במהלך החיים?
ואז נסו לנסח משפט מאוזן יותר. במקום:
"אני חייב שכולם יהיו מרוצים ממני." אפשר לומר:
"חשוב לי להתחשב באחרים, אבל מותר לי גם להציב גבולות."
זה אינו משחק מילים. שינוי השיח הפנימי הוא חלק משינוי הדרך שבה אנחנו חווים את המציאות ופועלים
כלי רביעי: לא לשאול רק "מה אני רוצה להפסיק?"
אנשים מגיעים לתהליך פעמים רבות עם רשימת דברים שהם רוצים להפסיק:
להפסיק לכעוס, להפסיק לפחד, להפסיק לדחות, להפסיק לרצות אחרים.
אבל שינוי עמוק דורש שאלה נוספת: מה אני רוצה לבנות במקום?
במקום כעס – אולי ללמוד לבטא צורך באופן ברור.במקום הימנעות – לפתח יכולת להתמודד בהדרגה.
במקום ריצוי – לבנות גבולות בריאים.
במקום ביקורת עצמית – לפתח יחס מאוזן ומכבד לעצמי.אי אפשר לבנות חיים רק באמצעות "לא". אדם זקוק גם ל"כן" שאליו הוא הולך.
טיפול אינו מקום שבו מישהו אחר מנהל את חייך
בעיניי, תפקידו של תהליך טיפולי אינו לקחת מן האדם את האחריות ולקבל החלטות במקומו.
להפך.תהליך נכון מבקש לחזק את יכולתו של האדם להבין את עצמו, לזהות את הכוחות ואת נקודות החולשה שלו, לבחון את בחירותיו ולקבל כלים שיאפשרו לו לנהל את חייו בצורה טובה ומדויקת יותר.
המטפל יכול להאיר נקודות שהאדם מתקשה לראות לבדו, לשאול שאלות, לזהות דפוסים ולהציע דרכי עבודה – אבל המטרה היא שהאדם ילך וייעשה שותף פעיל יותר בתהליך השינוי שלו.
שינוי אינו מחיקת העבר
איננו יכולים לשנות את כל מה שקרה לנו. אבל אפשר לשנות את המקום שהעבר תופס בחיינו היום.יש הבדל בין אדם שאומר: "עברתי דברים קשים ולכן אין לי אפשרות להשתנות", לבין אדם שאומר: "עברתי דברים שהשפיעו עליי מאוד, ועכשיו אני רוצה להבין כיצד אני בוחר לחיות מכאן."העבר מסביר הרבה דברים – אך הוא אינו חייב להכתיב את העתיד.
תרגיל קטן שאפשר להתחיל כבר היום
קחו דף וכתבו ארבעה משפטים:
הדבר שהכי מכביד עליי בתקופה הזאת הוא…
כאשר זה קורה, אני בדרך כלל מרגיש…
התגובה האוטומטית שלי היא…
אילו הייתי מגיב מתוך בחירה ולא מתוך הרגל, הייתי רוצה…
אל תחפשו תשובה מושלמת. המטרה היא להתחיל להתבונן.
שינוי מתחיל פעמים רבות ברגע שבו האדם מצליח לראות את מה שעד היום פשוט הפעיל אותו.
האדם בעולמו – בדרך לשינוי
טיפול רגשי אינו ניסיון להפוך אדם למישהו אחר. להפך.
זהו תהליך שבו האדם לומד להכיר טוב יותר את עצמו, להבין מה מניע אותו, להשתחרר בהדרגה מדפוסים שאינם משרתים אותו ולפתח דרכי התמודדות שמתאימות לאדם שהוא רוצה להיות.
אני מאמין שהיכולת הגדולה שיש לאדם היא היכולת לשנות ולהשתנות.
לא תמיד ניתן לבחור את המציאות שפוגשת אותנו, אבל אפשר ללמוד להרחיב את הבחירה בדרך שבה אנחנו פוגשים אותה.ו
כאשר האדם מתחיל להכיר את עולמו הפנימי, לקבל אחריות על בחירותיו ולפעול מתוך מודעות ולא רק מתוך הרגל – השינוי כבר אינו רק דבר שהוא מחכה שיקרה לו.
הוא מתחיל ליצור אותו.