יש שאלות שאדם מחפש עליהן תשובה, ויש שאלות שאדם חי בתוכן.
מהי משמעות החיים?
היא מן הסוג השני.
אני כותב את הדברים האלה לא כמי שפיצח את חידת החיים ומביט עליה מבחוץ.
להפך. אני כותב אותם כאדם שעבר ועודנו עובר דרך, מתבונן, לומד, משתנה ושואל. ברוך השם, גם היום אני מרגיש שהמסע הזה עדיין חי בתוכי — ואולי דווקא משום כך אני מרשה לעצמי לשתף בו.
עם השנים למדתי שלא תמיד התשובות הן הדבר החשוב ביותר. לפעמים דווקא השאלות שאדם מוכן לשאת איתו ביושר הן שמוליכות אותו למקומות העמוקים ביותר.
ואחת מהן חוזרת אליי שוב ושוב:לָמָּה?
לָמָּה אנחנו כאן?
לָמָּה קיבלנו דווקא את החיים האלה, את האנשים האלה, את הכוחות האלה — וגם את ההתמודדויות האלה?
ולשם מה כל המסע הזה?
אנחנו יכולים לעבור שנים שלמות בלי לשאול זאת בקול.
לקום בבוקר, לעבוד, לדאוג, לפרנס, לגדל ילדים, להתמודד, להצליח, להיכשל, לצבור רכוש, חוויות וזיכרונות — ובכל זאת, ברגעים מסוימים נעצרת התנועה ונשמעת מבפנים שאלה פשוטה ומטלטלת:
לשם מה כל זה?
לא רק "מה אני עושה בחיים?", אלא לשם מה אני חי?
זו כבר שאלה אחרת לחלוטין.
בין החיים שאנחנו מנהלים לחיים שאנחנו חיים
רוב בני האדם עסוקים מאוד בניהול החיים.
אנחנו מנהלים זמן, כסף, משפחה, עבודה, קשרים, משימות, בריאות ותוכניות לעתיד.
אנחנו מתכננים את השבוע הבא ולעיתים את השנים הבאות.אבל בתוך כל העיסוק הזה קיימת סכנה שקטה:
שנהיה מנהלים מצוינים של החיים — מבלי לברר מהי מטרתם.
אפשר להספיק הרבה מאוד ולהרגיש שחסר משהו.
אפשר להיות מוקף באנשים ולהרגיש בדידות.
אפשר להגיע להישגים שעליהם חלמנו במשך שנים, ולגלות שהשמחה שהבטחנו לעצמנו כשתגיע ההצלחה — הייתה קצרה בהרבה מכפי שדמיינו.
וכאן מתחילה חידת החיים.מפני שאדם אינו מסתפק בקיום. הוא זקוק למשמעות לקיומו.
אולי אנחנו שואלים את השאלה הלא נכונה
פעמים רבות אדם שואל:
"מה אני רוצה מהחיים?"
אבל עם השנים נדמה לי שיש שאלה עמוקה יותר:
"מה החיים מבקשים ממני?"
ההבדל בין שתי השאלות עצום.השאלה הראשונה מעמידה אותי במרכז:
מה אני רוצה לקבל, להשיג, לחוות ולצבור.
השאלה השנייה מזמינה אותי לבדוק לשם מה ניתנו לי היכולות שלי, האנשים שסביבי, הניסיונות שעברתי, המקומות שבהם נכשלתי, והאפשרויות שנפתחו בפניי.
אולי משמעות אינה רק דבר שאנחנו מקבלים מן החיים.אולי משמעות היא בעיקר דבר שאנחנו נותנים לחיים.
מדוע דווקא הקושי מעורר את שאלת המשמעות?
כאשר הכול מתנהל כשורה, קל יחסית לחיות בלי לשאול שאלות גדולות.
דווקא משבר, אכזבה, אובדן, שינוי, גיל, פרידה או תחושת החמצה שוברים לעיתים את הרצף ומכריחים את האדם להביט פנימה.
ופתאום שאלות שהיו רחוקות הופכות לאישיות מאוד:
מי אני מעבר לתפקידים שלי?
מה באמת חשוב לי?
מה יישאר מכל מה שאני רודף אחריו?
האם אני חי בהתאם לערכים שאני מאמין בהם?
ומה אני עושה עם הזמן שניתן לי?
יש בכאב דבר מוזר. איש אינו מבקש אותו, ובוודאי שאין צורך להאדיר אותו. אבל לעיתים הוא מסיר שכבות.הוא מפריד בין החשוב לבין הדחוף.בין מה שנראה טוב כלפי חוץ לבין מה שנכון בפנים.בין מה שיש לי לבין מי שאני.
האדם מחפש "למה"
אדם מסוגל להתמודד עם הרבה מאוד כאשר יש לו סיבה עמוקה שבשבילה הוא מתמודד.
לעומת זאת, כאשר ה"למה" נעלם, גם חיים שנראים נוחים מבחוץ עלולים להפוך לריקים.
זו אחת הסיבות לכך שמשמעות אינה מותרות פילוסופית.היא צורך נפשי ורוחני.
אדם זקוק לתחושה שקיומו אינו מקרי וחסר כיוון;
שהוא שייך למשהו גדול יותר מן הרגע הנוכחי; שלבחירות שלו יש ערך;
שלנוכחות שלו בעולם יש משמעות.לא כל אדם ישנה את העולם.אבל כמעט כל אדם יכול לשנות עולם של אדם אחר.
מילה שאמרנו בזמן הנכון.
ילד שהאמנו בו.בן זוג שלמדנו להקשיב לו.
אדם שבור שלא השארנו לבדו.
טעות שהעזנו לתקן.
סליחה שביקשנו.
חסד שעשינו ואיש כמעט לא ידע עליו.
לעיתים דווקא שם מסתתרת המשמעות הגדולה ביותר.
משמעות אינה בהכרח הצלחה
אחת הטעויות של תקופתנו היא הבלבול בין הצלחה לבין משמעות.הצלחה שואלת:
לאן הגעתי?
משמעות שואלת: מי נעשיתי בדרך?
הצלחה יכולה להימדד בכסף, מעמד, פרסום, תארים והישגים.משמעות נמדדת במדדים אחרים לחלוטין:
אמת, נאמנות, אחריות, נתינה, אהבה, תיקון וצמיחה.אפשר להצליח מאוד ולהרגיש ריק.ואפשר לחיות חיים פשוטים יחסית ולהיות אדם שחייו מלאים במשמעות.
אין בכך פסילה של הצלחה. השאלה היא רק מי משרת את מי.האם ההישגים משרתים את החיים — או שהחיים הפכו למשרתיהם של ההישגים?
.
ומה אומרת האמונה?
מנקודת מבטה של האמונה, חידת החיים מקבלת ממד נוסף.
אם האדם נברא בצלם אלוקים, ואם חייו אינם תאונה מקרית אלא חלק מבריאה שיש בה רצון ותכלית — משמעות החיים אינה המצאה שהאדם צריך לייצר כדי לנחם את עצמו.היא דבר שעליו לגלות.
חז"ל אומרים:"חביב אדם שנברא בצלם."
המשפט הזה מעניק ערך עצום לעצם קיומו של האדם, אבל גם מטיל עליו אחריות.
אם נבראתי בצלם, הרי שבתוכי קיימת יכולת לבחור, ליצור, להיטיב, להתגבר ולתקן.
מכאן שמשמעות החיים אינה נמצאת רק בשאלה מה קרה לי,
אלא גם בשאלה:מה אני בוחר לעשות עם מה שקרה לי?
אין לנו שליטה על כל הקלפים שקיבלנו.אבל יש לנו אחריות על האופן שבו נשחק בהם.וזה אולי אחד מסודות החירות האנושית.
"בשבילי נברא העולם" — ולא רק בשבילי
חז"ל מלמדים שאדם צריך לומר:
"בשבילי נברא העולם."
קל להבין את המשפט כאילו העולם כולו נועד לשרת אותי.
אבל אפשר לקרוא אותו בצורה עמוקה הרבה יותר:אם העולם נברא גם בשבילי — כנראה שגם אני נבראתי בשביל משהו בעולם.
יש מקום שרק אני יכול למלא.לא מפני שאני טוב יותר מאחרים, אלא מפני שאין שני בני אדם בעלי אותו סיפור, אותם כוחות, אותם ניסיונות ואותה שליחות בדיוק.
מכאן נולדת אחריות שקטה:לא לשאול רק מה העולם נותן לי, אלא מה אני משאיר בו.
ומה נשאר בסופו של דבר?
השנים מלמדות אותנו דבר שהצעירות מתקשה להבין:
החיים אינם אינסופיים.דווקא הידיעה הזאת אינה חייבת להפחיד.
היא יכולה להעניק לכל רגע ערך.אילו זמננו היה בלתי מוגבל, כמעט שום דבר לא היה דחוף באמת. העובדה שהזמן מוגבל הופכת את הבחירה למשמעותית.
עם השנים ראיתי עד כמה דברים שנראו פעם עצומים נעשים קטנים, ולעומתם רגעים שנראו שוליים מתגלים כבעלי ערך עצום.
בסופו של דבר, אדם אינו לוקח איתו את חשבון הבנק, התפקיד או התואר שהיה כתוב ליד שמו.הוא משאיר אחריו בעיקר את מה שהטביע בנפשות אחרות.איך גרם לאנשים להרגיש.
איזה אבא היה.
איזה בן זוג.
איזה חבר.
כמה אמת הייתה בו.
כמה טוב הוסיף.
כמה פעמים הצליח להתגבר על עצמו.וכמה מן העולם נעשה מעט טוב יותר מפני שהוא עבר בו.
אולי זו אינה חידה שצריך לפתור
אנחנו רגילים לחשוב שלכל שאלה צריכה להיות תשובה ברורה.
אבל אולי חידת החיים אינה תרגיל שפותרים פעם אחת.
משמעות החיים אינה משפט שאדם כותב בגיל שלושים ומסמן עליו וי.
היא מתבררת שוב ושוב.
משמעות בגיל עשרים אינה בהכרח המשמעות בגיל ארבעים או שישים.
יש תקופה שבה השליחות היא לבנות.יש תקופה שבה היא לפרנס.
יש זמן לגדל ילדים.
יש זמן להנהיג.
יש זמן להיאבק.
יש זמן להרפות.
יש זמן שבו האדם מבקש להוכיח את עצמו לעולם — ויש זמן שבו הוא מבין שהשאלה החשובה יותר היא האם הוא נאמן לעצמו ולבוראו.
לכן אולי אין צורך "לפתור" את חידת החיים.צריך לחיות אותה נכון.
ארבע שאלות שכדאי לשאת איתנו
מדי פעם כדאי לעצור ולשאול:
מה באמת חשוב לי, גם אם איש אינו רואה?
מי נעשה טוב יותר מפני שאני נמצא בחייו?
האם הדרך שבה אני חי היום תואמת את האדם שאני רוצה להיות?
ואם הייתי יודע שהזמן יקר יותר מכפי שאני מרגיש — מה הייתי משנה כבר עכשיו?
אין צורך לענות במהירות.לפעמים עצם הנכונות לשאול היא תחילתו של שינוי.
החיים אינם רק מה שקורה לנו
בסופו של דבר, אולי משמעות החיים נמצאת במפגש שבין מה שקיבלנו לבין מה שאנחנו עושים איתו.
קיבלנו זמן — והשאלה היא במה נמלא אותו.
קיבלנו אנשים — והשאלה היא כיצד נתייחס אליהם.
קיבלנו כוחות — והשאלה היא למה נקדיש אותם.
קיבלנו גם חולשות, כאבים וניסיונות — והשאלה היא האם הם יסגרו אותנו או יהפכו אותנו לאנשים עמוקים, רגישים וחכמים יותר.
וקיבלנו בחירה.בכל יום מחדש.לבחור בין תגובה לבין התבוננות.בין אגו לבין אמת.בין צבירה לבין נתינה.בין חיים שמתרחשים לידנו — לבין חיים שאנחנו באמת נוכחים בהם.
אולי משום כך השאלה הגדולה אינה רק:
"מהי משמעות החיים?
"אלא:"
איזו משמעות אני נותן לחיים שניתנו לי?"
וכאשר אדם מתחיל לחיות מתוך השאלה הזאת, הוא אינו בהכרח מקבל תשובה מלאה לחידת החיים.
אבל הוא מתחיל להפוך את חייו עצמם — לתשובה.
רוני שמואל
מאמן ומטפל ריגשי מוסמך
מגשר ומיישב סיכסוכים