על עצמאות, פגיעוּת והיכולת להסכים לפעמים לא להסתדר לבד
יש אנשים שאם תפגוש אותם, הדבר האחרון שתחשוב הוא שהם זקוקים לעזרה.
הם מתפקדים, מקבלים החלטות, נושאים באחריות, פותרים בעיות.
לא פעם הם גם הכתובת של אחרים:
מקשיבים, מייעצים, מחזקים ונמצאים שם כשצריך.
אבל כשמגיע תורם להישען על מישהו אחר, כמעט באופן אוטומטי נשמע:
״אני בסדר.״
״אסתדר.״
״לא צריך להטריח אף אחד.״
לכאורה עצמאות.אבל כדאי לשאול: האם כל מי שמסתדר לבד באמת בוחר להיות לבד?
יש הבדל בין יכולת להיות לבד לבין צורך להיות לבד
עצמאות היא מעלה. אדם צריך לדעת לעמוד על רגליו, לקבל החלטות, לשאת באחריות ולהתמודד גם כשאין מי שיעשה זאת במקומו.
אבל עצמאות בריאה היא יכולת לא גזירת גורל.כאשר אני מסוגל להיעזר ובוחר להתמודד בעצמי זו עצמאות.
כאשר קשה לי מאוד לבקש, לקבל, להיחשף או להישען על אדם אחר גם כשאני זקוק לכך ייתכן שכבר אינני פועל מתוך כוח.
ייתכן שאני פועל מתוך פחד.פחד להיות תלוי. פחד להידחות. פחד להיות חייב. פחד לאבד שליטה. ולעיתים פחד עמוק עוד יותר: שאם יראו שאני זקוק, יראו שאני חלש.
לפעמים החזק הוא דווקא זה שמפחד להיחלש
במהלך השנים פגשתי אנשים שמסוגלים לתת בלי סוף.
זמן, עצה, כסף, תשומת לב, תמיכה.אבל כשמישהו רוצה לתת להם משהו בחזרה משהו בהם נסגר.
״עזוב, באמת לא צריך.״
״הכול בסדר.״
״אני כבר אסתדר.״
למה?מפני שלפעמים קל יותר לתת מאשר לקבל.כשאני נותן, אני נמצא בעמדה מוכרת:
אני המסייע, אני המחזיק, אני זה שיש לו מה לתת.אבל כדי לקבל, אני נדרש להסכים לרגע לדבר אחר לגמרי:
להיות זה שצריך.
ולאדם שבנה את ערכו סביב היכולת להיות חזק, הרגע הזה עלול להיות מאיים.
״אם לא אצטרך לא אתאכזב״
אצל חלק מהאנשים הסיפור התחיל הרבה קודם.אולי בשלב מסוים בחיים הם למדו שלא תמיד יש על מי להישען.
אולי ביקשו ולא קיבלו. אולי התאכזבו, נפגעו או נאלצו להתבגר מהר.
בלי להחליט על כך במודע, נוצר בתוכם כלל:
אם לא אצטרך אף אחד , אף אחד לא יוכל לאכזב אותי.
בהתחלה הכלל הזה מגן.בהמשך הוא עלול להפוך לזהות:
אני החזק.
אני מסתדר.
אני לא תלוי באיש.
וכאן מתרחשת תפנית מעניינת.מה שנראה מבחוץ כחופש עלול להפוך מבפנים לכלא.
כי האדם כבר לא אומר: „אני יכול לבד.”הוא אומר לעצמו: „אני חייב לבד.”
וזה הבדל עצום.המחיר שאנחנו לא תמיד רואיםה מחיר מופיע במקומות הקרובים ביותר.
בזוגיות, בן או בת הזוג יכולים לחיות ליד אדם שהם אוהבים ובכל זאת להרגיש שאינם מצליחים באמת להגיע אליו.
במשפחה, כולם כבר התרגלו שהוא החזק, ולכן כמעט איש אינו שואל מה קורה מאחורי החוזק.
בעבודה הוא לוקח על עצמו עוד ועוד, מתקשה להאציל, נשחק ,וממשיך.ובתוך הנפש מצטברים פחדים, אכזבות וכאבים שלא קיבלו מקום, מפני שהאדם התרגל לעבד הכול לבדו.וכך נוצר פרדוקס:
האדם שכל חייו ניסה להגן על עצמו מפני תלות – עלול למצוא את עצמו מוגן מאוד, אבל בודד מאוד.
לא מפני שאין סביבו אנשים.אלא מפני שהוא אינו מאפשר להם להתקרב למקומות שבהם הוא באמת זקוק להם.
״לא טוב היות האדם לבדו״
כבר בתחילת התורה נאמר:
״לא טוב היות האדם לבדו״ (בראשית ).
הפסוק נאמר בהקשר של בריאת האישה, אך הוא מבטא גם יסוד עמוק במבנה האנושי:
האדם לא נברא כמערכת סגורה.אנחנו בנויים לקשר.לתת ולקבל.להשפיע ולהיות מושפעים.לחזק ולהתחזק.
יש ימים שבהם אני המשענת של האחר, ויש ימים שבהם אני זקוק למשענתו.אין בכך סתירה.אולי להפך:
דווקא אדם שאינו חייב להוכיח בכל רגע שאינו זקוק לאיש – יכול לפגוש את האחר ממקום חופשי יותר.
כוח אינו היעדר חולשה
אחת הטעויות שלנו היא לזהות חוזק עם חוסר פגיעוּת.כאילו אדם חזק הוא מי שאינו מפחד, אינו נשבר, אינו מתבלבל ואינו זקוק לעזרה.
אבל אדם כזה כמעט אינו קיים.חוזק אינו מצב שבו אין בי חולשה.חוזק הוא מצב שבו אינני חייב להסתיר אותה כדי להרגיש בעל ערך.
אני יכול לומר:
טעיתי.
נפגעתי.
אני חושש.
אני לא יודע.
אני צריך עזרה.
והמילים הללו אינן לוקחות ממני את כוחי.לפעמים דווקא היכולת לומר אותן מעידה עליו.
מבחן קטן לעצמאות שלנו
יש שאלה אחת שיכולה ללמד אותנו הרבה:
כשאני באמת זקוק לעזרה , האם אני מסוגל לבקש אותה?
לא האם אני מבקש תמיד.
אלא האם אני מסוגל.
אם אני יכול לבקש ובוחר שלא זו בחירה.
אבל אם עצם האפשרות לבקש מעוררת בי בושה, התנגדות, חרדה או תחושת כישלון, אולי כדאי לשאול:
ממה אני מגן על עצמי כשאני מתעקש להסתדר לבד?זו כבר שאלה אחרת לגמרי.
לא פחות עצמאות – יותר חירות
המטרה אינה להפוך אדם עצמאי לתלותי.גם תלות מוגזמת אינה בריאה.
המטרה היא להגיע למקום שבו יש לנו יותר מאפשרות אחת.
לדעת לעמוד לבד , מבלי להיות מוכרחים להיות לבד.
לתת , וגם לדעת לקבל.
להיות משענת , וגם להסכים להישען.
להיות חזקים ,מבלי לפחד מהרגעים שבהם איננו כאלה.כי אולי עצמאות אמיתית אינה לומר:
״אני לא צריך אף אחד.״
אלא לדעת:
אני יכול לעמוד בכוחות עצמי, אבל כשאני זקוק לאחר אינני מאבד את עצמי כשאני מושיט אליו יד.
וזו בעיניי כבר אינה רק עצמאות.
זו חירות.
רוני שמואל
מאמן ומטפל רגשי מוסמך
|מגשר ומיישב סכסוכים