האדם בעולמו

הקנאה אינה מתחילה במה שיש לאחר, אלא במה שהאדם מרגיש שחסר בתוכו.אדם רואה את חברו מצליח, מתקדם, זוכה להערכה או חי ברווחה – ולפתע מתעוררת בו תחושה מכאיבה: למה לו יש ולי אין? לעיתים הקנאה מופיעה בין חברים, בין אחים, בין שותפים לעסק ואפילו בתוך חיי הנישואין. היא עשויה להתחיל

מדוע אדם אחד נשבר ממילה, ואדם אחר לומד ממנה וממשיך הלאה? שני אנשים שומעים בדיוק את אותה ביקורת. אצל האחד היא מעוררת אי־נוחות, אולי אפילו כאב, אך לאחר זמן קצר הוא בוחן את הדברים, לוקח מהם את מה שנכון עבורו וממשיך בדרכו. אצל האחר אותה ביקורת נעשית לרעידת אדמה: מצב

לפעמים האדם אינו נשבר מפני שאין בו כוח, אלא מפני שהוא נלחם כבר שנים, ואיש אינו רואה כמה מאמץ נדרש ממנו כדי לחיות חיים שנראים לאחרים רגילים. יש אנשים שגדלו בבית נורמטיבי, מוקפים במשפחה אוהבת, ובכל זאת נשאו בתוכם סערה שאיש לא ידע להסביר. כבר בילדות הם התקשו לשבת בתוך

ישנם רגעים שבהם האדם אינו זקוק מיד לפתרון; הוא זקוק לסיבה להאמין שהפתרון עוד אפשרי. זוהי התקווה. תקווה אינה התעלמות מן המציאות ואינה אמירה שטחית ש״הכול יהיה בסדר״. להפך: התקווה רואה את הקושי כפי שהוא, אך מסרבת לראות בו את המילה האחרונה. היא מאפשרת לאדם לומר: אינני יודע עדיין כיצד

מסע מן הנפש אל היחידה – והדרך להשיב את האדם אל שלמותו כאשר אנו פוגשים אדם המתמודד עם קושי, קל לראות בעיקר את מה שמופיע על פני השטח: חרדה, כעס, עצבות, התמכרות, משבר בזוגיות, חוסר ביטחון או קושי בקבלת החלטות. אולם האדם איננו רק הקושי שהוא מציג, וגם לא רק

האדם שמחכה למחר – ומגלה שהחיים כבר עברו היום יש אדם שחי כמעט תמיד בזמן שאינו קיים: מחר. מחר הוא יתחיל לשמור על הבריאות.מחר יסיים את מה שהתחייב לעשות.מחר ישוחח עם האדם שנפגע ממנו.מחר יקבל החלטה, יסדר את ענייניו ויתחיל סוף־סוף לחיות כפי שהוא באמת רוצה. הוא אינו עצלן בהכרח,

יש רגשות שאנו מבקשים להתרחק מהם. אחד מהם הוא הבושה. היא מכווצת אותנו, מערערת את ביטחוננו ולעיתים גורמת לנו לרצות להיעלם מעיני הסביבה. אולם במבט עמוק יותר, הבושה אינה בהכרח סימן לחולשה; לעיתים היא דווקא עדות לכך שיש באדם דעת, מצפון ורגישות למעמדו. במקום שיש דעת – יש בושה הקשר

על יושר פנימי, כוחות הנפש והדרך להיות מלך בעולמנו האדם מבקש להתפתח, להתקדם, לרכוש כלים ולהגיע להישגים. אולם התפתחות אישית אמיתית אינה מתחילה במה שהאדם מוסיף לעצמו מבחוץ, אלא במידת היושר שבה הוא מוכן לפגוש את עצמו מבפנים. אפשר ללמוד שיטות רבות, לצבור ידע ואף להציג כלפי חוץ תדמית מרשימה

ארבעה יסודות לבניית ילד חזק מבפנים חינוך ילדים אינו מסתכם בהצבת כללים, במתן הוראות או בתיקון התנהגות. חינוך הוא תהליך עמוק של בניית אדם: עיצוב עולמו הפנימי של הילד, חיזוק תחושת הערך שלו והענקת כלים שיסייעו לו לבחור נכון גם כאשר הוריו אינם נמצאים לידו. בתוך המילה „חינוך” ניתן למצוא

יש שאלות שאדם מחפש עליהן תשובה, ויש שאלות שאדם חי בתוכן. מהי משמעות החיים? היא מן הסוג השני. אני כותב את הדברים האלה לא כמי שפיצח את חידת החיים ומביט עליה מבחוץ. להפך. אני כותב אותם כאדם שעבר ועודנו עובר דרך, מתבונן, לומד, משתנה ושואל. ברוך השם, גם היום אני